בס"ד

דבר תורה לפרשת פקודי

כתוב בפרשתנו:

"וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:"

ורש"י מפרש:

אשר צוה משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר צוה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל מנהג עולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו. אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה. אמר לו משה בצל אל היית, כי בוודאי כך צוה לי הקב"ה, וכן עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה הכלים.

נשאלות השאלות: וכי משה רבנו לא היה מסוגל להבין מה שהבין בצלאל, שיש קודם לבנות את המשכן ורק אחר כך את הכלים? ואם צדק בצלאל, איך משה שמע אחר? ואם הציווי כפי שהבין משה, איך בצלאל הופך דברי אלוקים חיים?

משה הוא איש האלוקים, איש החזון, פניו כפני החמה, אישיות מושלמת. הוא חייב להעדיף את הכלים על המבנה. לעומת זאת, בצלאל הוא מפקד על ביצוע בניית המשכן, הוא איש מעשי. הוא חייב לבנות את המשכן קודם הכלים. מההבדלים בין שני האישיות האלה אנחנו לומדים שיש הבדל בין האידאל השואף למעלה למציאות העומדת שתי רגליים על הקרקע. ולכן בנייה מושלמת חייבת להתאים לשתי הגישות: גם לשאוף למעלה וגם להיות ריאלית.

מטרת המשכן היא עבודת ה'. כל הכלים שבתוכו נועדים לעבודה הזאת ובראשם ארון העדות הנמצאת בקודש הקודשים. ארון העדות היא כלי נבואה, עבורה משה יכול להתנבא. כל השאר זה רק אמצעים למטרה הזאת ולכן משה רבנו חייב לייצג את המטרה הזאת.

בצלאל יודע לצרף אותיות של שמים וארץ, הוא יודע כיצד להעלות את המציאות הארצית לאידיאל השמימי.

במקור המטרה תמיד עומדת בראש, ורק אחר כך באה החשיבה על האמצעים המעשיים. כשאדריכל מתכנן בית הוא חושב קודם כל על האופי של הבניין. האם זה מגורים? האם זה חנויות? בית חרושת? ורק אחר כך הוא יורד אל הפרטים, איך לבנות כל דבר ודבר. לעומת זאת, כשבן אדם רואה מבחוץ את בניית הבניין הוא רואה בהתחלה אתכל הפרטים: איך הבנאים בונים את הקירות ואת כל הקומות ורק בסוף הוא מבין מה התכלית של הבניין. זה ההבדל במשה לבצלאל. משה רואה את התכלית של המשכן, כלי שעבודת ה', כלי של נבואה. בצלאל – איש המעשים – רואה את שלבי הבנייה, איך להגיע מכלום לא משכן מושלם של עבודת ה'.

וזה בדרך הזאת שהגר"א מסביא את המשנה בפרקי אבות: אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח. התורה זה האידאל, התורה נמצאת בראש סולם הערכים. אבל בביצועים אל הגשת המטרה הזאת אז הקמח בא קודם, כי הוא מאפשר להגיע אל המטרה.