בס"ד
דבר תורה לפרשת ויקהל
מבוסס על הרב משה בוצ'קו זצ"ל
בפרשתנו עניין הנדבה בולט : « כל נדיב לבו יביאיה את תרומת ה'. ». הנדבה היתה כל כך גדולה שמשה היה צריך לצוות את העם להפסיק לתרום.
בדרך כלל כשרוצים לבנות משהו, בונים תקציב, מחשבים את העלות, וכו.... כאן הכאל בא מהלב באופן טבעי לחלוטין.
לעומת זאת, הנשיאים נהגו באופן אחר:מפרש"י:כך אמרו הנשיאים : יתנדבו ציבור שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימון אותו. כיוון שהשלימו ציבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דיים, אמרו נשיאים : מה עלינו לעשות ? הביאו את אבני השוהם. וממשיך רש"י : לפי שנתעלצו מתחילה, נחסרה אות משמם.
ההבדל בין העם לנשיאין, זה שהראשונים נתנו מכל הלב, לא רצו לדייק, והשניים רק רצו למלא את החסרון, לפי צרכי הבניין ולא לפי נדבת לבם.
ובכך ציוותה התורה : « בכל לבבך ובכל נפשך. ». בעבודת ה' צריכים להפעיל את כוחות הנפש הפנימיים, צריכים התלהבות מעבר לשכל הקר. לשכל יש תמיד הגבלה, לעומת זאת, להתלהבות שנובעת מעומק הלב אין שום הגבלה.
זה בזכות כח הנפש הזה שאברהם גילה בעקידת יצחק, באופן שכלי זה לא עולה לדעת להקריב את הבן היחיד שממנו ייקרא לו זרע, אלא בזכות ההתלהבות הזאת אברהם הצליח לעבור את הניסיון הזה.
והנה שבמלכאת המשכן הצטרפו את שני הכוחות האלה : חכמה והתלהבות. החכמה של בצלאל בעל חכמת הלב, והעם שהתנדב בנדבת הלב. ובזכות ההשתתפות הזאת : « ויהו המשכן אחד. ».
בבצלאל עצמו נמצאים שני הכחות האלה : לבצלאל יש לא רק את החכמה אלא גם מסירות הנפש : הכתוב הוסיף בצלאל בן אורי בן חור. למה להוסיף את חור ? להוסיף שגם בצלאל הוא "בן חור" הנהרג על קידוש השם, "למטה יהודה ", השבט של נחשון שקפץ לים בראשונה !
בצלאל בעל חכמת לב ומסירות נפש עדיר מגלה ביחד את כח השכל עם התרוממות הנפש, השיתוף של השכל ושל הלב, במסירות נפש ושמחה שלימה !
שבת שלום !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה