בס"ד

דבר תורה לפרשת ויקהל

מבוסס על הרב משה בוצ'קו זצ"ל

בפרשתנו עניין הנדבה בולט : « כל נדיב לבו יביאיה את תרומת ה'. ». הנדבה היתה כל כך גדולה שמשה היה צריך לצוות את העם להפסיק לתרום.

בדרך כלל כשרוצים לבנות משהו, בונים תקציב, מחשבים את העלות, וכו.... כאן הכאל בא מהלב באופן טבעי לחלוטין.

לעומת זאת, הנשיאים נהגו באופן אחר:מפרש"י:כך אמרו הנשיאים : יתנדבו ציבור שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימון אותו. כיוון שהשלימו ציבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דיים, אמרו נשיאים : מה עלינו לעשות ? הביאו את אבני השוהם. וממשיך רש"י : לפי שנתעלצו מתחילה, נחסרה אות משמם.

ההבדל בין העם לנשיאין, זה שהראשונים נתנו מכל הלב, לא רצו לדייק, והשניים רק רצו למלא את החסרון, לפי צרכי הבניין ולא לפי נדבת לבם.

ובכך ציוותה התורה : « בכל לבבך ובכל נפשך. ». בעבודת ה' צריכים להפעיל את כוחות הנפש הפנימיים, צריכים התלהבות מעבר לשכל הקר. לשכל יש תמיד הגבלה, לעומת זאת, להתלהבות שנובעת מעומק הלב אין שום הגבלה.

זה בזכות כח הנפש הזה שאברהם גילה בעקידת יצחק, באופן שכלי זה לא עולה לדעת להקריב את הבן היחיד שממנו ייקרא לו זרע, אלא בזכות ההתלהבות הזאת אברהם הצליח לעבור את הניסיון הזה.

והנה שבמלכאת המשכן הצטרפו את שני הכוחות האלה : חכמה והתלהבות. החכמה של בצלאל בעל חכמת הלב, והעם שהתנדב בנדבת הלב. ובזכות ההשתתפות הזאת : « ויהו המשכן אחד. ».

בבצלאל עצמו נמצאים שני הכחות האלה : לבצלאל יש לא רק את החכמה אלא גם מסירות הנפש : הכתוב הוסיף בצלאל בן אורי בן חור. למה להוסיף את חור ? להוסיף שגם בצלאל הוא "בן חור" הנהרג על קידוש השם, "למטה יהודה ", השבט של נחשון שקפץ לים בראשונה !

בצלאל בעל חכמת לב ומסירות נפש עדיר מגלה ביחד את כח השכל עם התרוממות הנפש, השיתוף של השכל ושל הלב, במסירות נפש ושמחה שלימה !

שבת שלום !

דבר תורה לפרשת כי תשא

בס"ד

פרשת כי תשא

מבוסס על מאהלי תורה של הרב יעקב אריאל שליט"א

מטרת המשיחה היא לקדש את כלי המקדש, ובאותו אופן לקדש גם את הכהנים, כי הכהנים הם כמו כלי המקדש: הם אינם מקור הקדושה אלא כלי שרת בעבודת ה'. וכמו כן, כהן גדול גם טעון משיחה מחדש, כי הוא עובר ממעמד של כהן הדיוט למעמד מיוחד של כהן גדול.

לא רק הכלים והכהנים היו טעונים משיחה אלא גם המלך. אנחנו מבינים את הצורך למשוח כהן כי הוא מעין כלי שרת אבל מה הצורך למושח מלך? מלך זה תפקיד חברתי הוא אינו כלי שרת לעבודת ה'?! למשוח אדם שלא בצורך זה חיוב כרת, חז"ל מסבירים: “על בשר אדם לא יסך" נאמר אלא לא על מלך. וכי מלך אינו אדם?!

אבל אם נתבונן יש הבדל בין משיחת המלך למשיחת הכהן הגדול: הכהן הגדול נמשך באופן פרטי. לגבי המלך הוא לא נמשח באופן אישי אלא השושלת שלו נשמחת: כשאין מחלוקת בירושת המלוכה אין צורך למשוך מלך חדש.

יש להבין שהמלך אינו נמשח באופן אישי אלא המלכות נמשחת: מלך יכול להיות טוב או רע אבל המלכות עצמה היא ערך מקודש בישראל. המלך אינו נשמח כבשר ודם אלא כמייצג את האידאה המלכותית. יש חסרונות באדם פרטי מישראל אבל אין חסרונות בכלל כי הוא קדוש בעצמו. וכמו שאין עדר בלי רועה, אין ציבור בלי מלכות. ולכן למשוח את המלכות זה לתת מעמד מיוחדת לא רק למלך אלא לכל עם ישראל המאשפר לבצע את תפקידו בעולם בייחס לאומות העולם ובכך גם להיות מעין כלי שרת.

שבת שלום!

בס"ד

דבר תורה לפרשת תרומה

בפרשה שלנו הקב"ה מצווה על בניית המשכן: « ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ». מהפסוק הזה חז"ל גם למדו על ציווי בנית המקדש.

המקדש הוא מקום השראת השכינה, זה הלב הרוחני של האומה הישראלית, המקום המרכזי בעבודת ה'. בלי מקדש, אין קרבנות; בלי מקדש, עבודת ה' אינה שלמה.

לצערינו הרב בדור שלנו לא מרגישים את החוסר של בית המקדש, כבר התרגלנו ליהדות בלי מקדש. רק יחידי סגולה יכולים לקום כל לילה בחצות ולהגיד את תיקון חצות בבכי על חרבן הבית. ועוד יותר, כמו שכתוב בריש מסכת ביומא: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.

ולכן יש צד לשאול איך ייבנה בית שלישי. דעת רש"י (סוכה, ר"ה) מפורסמת: בית שלישי ייבנה בידי שמיים. לעומת זאת, משמע מהרמב"ם בבלכות בית הבחירה והלכות מלכים שהמקדש ייבנה בידי אדם. הרב טייכטל זצ"ל הי"ד בעל האם הבנים שמחה מביא דעה שלישית המיישבת את שתי הדעות הקודמות: כמו שיש ירושלים שלמעלה וירושלים שלמטה, יש גם המקדש שלמעלה והמקדש שלמעטה. בני אדם יבנו את בית שלמטה וכן הקב"ה יוריד עליו הבית שלמעלה. וכן מובא בפסיקתא "קומי אורי": ת"ר בשעה שמלך המשיח נגלהף בא ועומד על גג בית המקדש, והיה משמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים, הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים – ראוי באורו שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח. ומשמע במפרשים שם שקודם ייבנה בית המקדש שלמטה ואחרי 40 שנה יתגלה המשיח, וירד הבית שלמעלה. לפי הדעה הזאת תחילת העבודה נמצאת אצל האדם.

כעת, נשאלת השאלה: האם יש לעלות להר הבית כדי לבנות את בית המקדש? כנראה שלא כאין שלום בתור העם, ואין נבואה. לצערנו הרב יש יותר מידי מחלקות לי בידי שמיים בצבור הדתי ועוד פחות בתוך כל כלל ישראל. לפי דעתי בניית המקדש אינה רק הבינייה הפיזית, פירושו לשים אבן על אבן, אלא גם וקודם כל הבנייה והתיקון של האומה כך שממנה יורגש החוסר של בית המקדש ויצמח הרצון הלאומי לבנות אותו. והתפקיד הזה הוא על הציבור שלנו, הציבור של המאמינים. עלינו להראות אהבת חינם, מוסר ואורה של התורה האלוקית שלנו, ובכך נוכל לתקן את האומה ולהיות שותף בבנית הבית השלישי.

מובא במסכתות סרכות וסנהדרים שכל מי שיש בו דעה כאילו בית המקדש נבנה בימיו. מה זה דעה? המהר"ל מסביר שזה השכל הנבדל מין הגוף השואף אל דבקות ה'. בן אדם מצליח לראות מעבר המציאות: למרות שאין מקדש, למרות שיש עוד מלא דברים לתקן באומה, הוא מצליח להרגיש את בית המקדש ופועל כולו לישועה בתוך דבקות ה'.

שנזכה להיות במדרגה הזאת ולהקביל פני המשיח,

שבת שלום!