בס"ד

דבר תורה לפרשת ויחי

בסדר רב עמרם גאון כתוב: « בשמונה בטבת נכתבה התורה ביונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים. ». לפני כמה ימים אחדים חגנו חנוכה חג האור הניצחון של היהדות מול התרבות היוונית ועתה מזכירים את תרגום התורה ביוונית. למה התרגום מביא חושך? חושך זה מצב שלא רואים את המציאות, מצב שלא יכולים לפעול בא, צב של הסתרת פנים. בן אדם נולד, חיי כמה עשרות שנים ונפתר, אם מסתכלים על החיים בגובה עיניים נראה הרבה חושך, לכון יש צורך טבעי לחפש משהו מלמעלה. לתרגם את התורה ביוונית מבטא ניסיון להשאיר את התורה בגובה עיניים, להסיר את האלוקות מהתורה. יוון נקרא חושך, היוונים לא ניסו לאבד את עם יהודי, אלא רק להסיר ממנו את האלוקות שיש בו. ובלי האלוקות אין לחיים עצמם שום ערך כי האלוקות זה מה שמחייה את עם ישראל, עם ה'.

וממשיך הרב עמרם גאון וכותב: « בעשרה בו סמך מלך בבל אל ירושלים. ». ברור לנו שאנחנו מצוווים לצום על חרבן ירושלים ובית המקדש, אבל למה לצום על המצור? לכאורה שמרנו על חלק משלטוננו ועל בית המקדש, אז למה לקובוע תענית לדורות? אנחנו צמים ד' צומות על ירשולים, להראות שכל פגיעה בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט מהווה פגיעה חמורה בחיי עם ישראל, המצור אינו משהו אחר מהביטוי של סוף השלטון על ירושלים. ירושלים היא אורה של עולם (בראשית רבה), ירושלים זה המפגש בין ירולשים של מעלה וירושלים של מטה, מקום החיבור האלוקי. השלטון הממשי הוא מלמד כי אנחנו מאמינים בקשר של חיים עם הקדושה, ובאותו אופן שלתרגם את התורה ביוונית זה להסיר את האלוקות מהתורה ולהביא חושך, גם כן, לבטל על שלטוננו על ירושלים וארץ ישראל, זה להסיר את החלק האלוקי בקשר חיים עם הארץ ולהביא חושך. ולכן יש להתאמץ בכל כחו לשמור על ירושלים וא"י בכל מחיר כמו שכתוב בנביא (ירמיהו מ"ב):

{י} אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם: {יא} אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו אַל תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם יְהוָה כִּי אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ:

על העם לדעת להיאחץ בארץ למרות החרבן והסכנה. ועוד כתוב באותו המקום:

{יג} וְאִם אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: {יד} לֵאמֹר לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב: {טו} וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם: {טז} וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ:

זאת הסיבה שיעקב נורא מפחד מלרדת מצרימה, הוא זובח זבחים לאלוקי יצחק אביו, דוקא יצחק ולא אברהם כי יצחק היה עולה תמימה, יצחק לעולם לא עזב את א"י. ולכן הקב"ה צריך להרגיע אותו: « אל תירא מרדה מצרימה. ». גלות מצרים היתה חלק מברית בין הבתרים, « וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל . ».