בס"ד

דבר תורה לפרשת נח

מבוסס על "מאהלי תורה" של הרב יעקב אריאל שליט"א

בסוף פרשתנו אנחנו קוראים את פירוט צאצאי נח שהם בעצם השורשים של שבעים אומות העולם, גם קוראים את סיפור מגדל בבל ואת בירור משפחת אברהם אבינו מתוך שאר האנושות. יש לשאול מה הקשר בין כל המאורעות האלה.

בתחילת סיפור מגדל בבל אנחנו קוראים: “ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים” (בראשית יא, א). קודם לכך, בפירוט משפחות בני יפת, אנחנו קוראים: “מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם איש ללשונו למשפחתם בגויהם” (בראשית י, ה). מחד גיסא התורה מדברת על שפה אחת ומאידך גיסא על לשונות רבים. מה התורה באה ללמד אותנו?

יש הבדל מהותי בין שפה ללשון. השפה היא איבר חיצוני של הגוף בניגוד ללשון שנמצא בפנים. השפה היא הביטוי החיצוני והלשון התוכן הפנימי. ההבדל בין העמים אינו רק נמצא בשפה המדוברת אלא בעיקר בתרבות, אופו ומנטליות שלהם. לדבר על שפה אחת, זה להתמקד על אחדות חיצונית בלי להתחשב בתוכן הפנימי של העמים, מה שמסוכן מאוד, כי לכל עם יש מהות שונה.

בסיפור מגדל בבל, מטרתם של כל בוניו היה "לעשות לנו שם". הכבוד היה מה שעניין אותם. אין יקום באחדות המבוססת רק על תוכן חיצוני. (דרך אגב גם בפסיקת הלכה יש כלל שאומר שאין הלכה כשיטה: שיטה היא קיבוץ של רבנים הסוברים כלל אחד, אבל לכולם הכלל מתבטא על דבר אחר, ואין הלה כאף אחד מהם.). אחדות כזאת מסוכנת, כי היא לא מבוססת על רעיון פנימי נשגב אלא רק על תוכן חיצוני כמו כבוד או שנאה.

יש לכל אומה ואומה את המהות שלה, והשאיפות שלנו היא הבנייה האיכותית המבוססת על ערכים ומוסר. מהפיצול הלאומי אנחנו רוצים אנושות אחת המבוססת על דברים הטובים של כל אומה ואומה.

אומנם ישנה אומה אחת שאינה דומה לחברותיה: האומה הישראלית. “ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה” (בראשית יב, א-ב). בניגוד לאנשי לאנשי דור הפלגה שכוונתם הייתה - "לעשות לנו שם" – הכבוד שלהם, ה’ בוחר באברהם אבינו למען האנושות: “ונברכו בך כל משפחות האדמה” (שם שם, ג). בניגוד לאומות האחרות, מה שמאחד אותנו זה לא המנטליות, והמוצא שלנו -“לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך”- אלא מהותנו - ”אל הארץ אשר אראך”: אנחנו עם ה’, העם של התורה והנבואה. עם ישראל הוא שלב נוסף בתהליך בריאת העולם. העם של ההתקשרות בין הקב"ה לאנושות כולה. מכאן והלאה, התורה רק מדברת על היצירת עם ישראל והיעוד שלנו.

שבת שלום וחודש טוב!

בס"ד

דבר תורה לפרשת בראשית

כתוב במסכת אבות (ה,א): “בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להיבראות”? הקב"ה יכול לעשות את הכל. נשאלת השלמה למה הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות אם הוא היה יכול לברוא אותו במאמר אחד? המשנה עונה: ”להיפרע מן הרשעים שמאבידין את העולם שברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שברא בעשרה מאמרות”.

העולם נברא בהדרגה: שישה ימים, אחד אחרי השני. מתחילים עם בריאת שמיים וארץ ביום הראשון עד בריאת האדם ביום השישי. ביום השביעי שבת הקב"ה: העולם נברא! לעומת זאת העשייה ממשיכה, והאדם הוא מוביל את העשייה: במדרש תנחומא נשאל לר’ עקיבא מה יותר נאים? מעשי הקב"ה ומעשי אדם בשר ודם? ר’ עקיבא עונה: מעשי אדם, והביא שיבולים וגלוסקאות: אלו מעשי ה’, ואלו מעשה אדם. וגם בברית מילה: מוהלים את התינוק הרך ומשלימים בכך את בריאת ה’. הכוונה אינה שהקב"ה בורא דברים שאינם מושלמים אלא הוא חפץ שהאדם יהיה שותף במעשיו.

ישנה מחלוקת (חגיגה יב.) מפורסמת בין ב"ה לב"ש: מה נברא תחילה: השמיים או הארץ? בית שמאי סוברים השמיים כי כתוב: “בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ” (בראשית א,א), ובית הילל סוברים הארץ כי כתוב: “ביום עשות ה’ אלוקים ארץ ושמיים” (בראשית ב,ד). וחכמים סוברים ששניהם נבראו ביחד. בית הילל מסתכלים על העשייה, על היציאה מהכח אל הפועל: לשיטתם, להגיד ששמיים קדמו לארץ, זה כמו לבנות עלייה לפני בניית הבית. בית שמאי מסתכלים על הרעיון, על המחשבה. שהארץ קדמה לשמיים זה כמו לעשות שרפרף לפני כיסא. לפי שיטת חכמים שנהם נבראו ביחד: היציאה מהכח אל הפועל נמצאת כבר במחשבה ההתחלתית. כשהקב"ה ברא את העולם היה בתכנון הדברים שהאדם במעשיו יהיה שותף בבריאה: הוא לא רק ברא טבע במוציא שיבולי חיטים, אלא גם כל עשר המלאכות המסובכות המאפשרות לאדם לאפות לחם.

אפשר להגיד שאנחנו ממשיכים את המאמר העשירי: “נעשה אדם” (בראשית א, כו). כל אחד מאיתנו נושא את האחראיות של להמשיך את בריאת העולם, לתקן אותו ולהמשיך אותו. המהר"ל בדרך החיים (פירוש המהר"ל על מסכת אבות) מסביר שהמספר עשר הוא המספר השייך לקדושה (צריכים עשרה גברים כדי להתפלל תפילה בציבור ולהגיד קדיש). בזכות המאמר האחרון, שבו האדם גם שותף כל המאמרים הקודמים מקבלים את ערכם.

ולכן כשרשע עושה את מעשיו הרעים הוא מקלקל את העולם שה’ ברא בשבילו. בגלל מעשיו הוא נעשה שותף רע ומקלקל את כל הקדושה של בריאת העולם. אבל כשבן אדם עושה דברים טובים, מעשיו מקדשים את כל העולם.

שנזכה להיות צדיקים המקדשים את עולם בכל מעשינו,

שבת שלום!