בס"ד

דבר תורה לפרשת משפטים

מבוסס על דברי הרב שרקי שליט"א

כתוב בפרשתנו: « ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ». חז"ל מסבירים: « כל מקום שנאמר אלה, פוסל את הראשונים. וכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים. ». והמכילתא מוסיף: « מה הראשונים מסיני, אף אלו מיסיני. ». כלמאר: המשפטים שהיו בפרשה הקודמת נתנו מסיני, וגם המשפטים שבפשרתנו מסיני.

ההסבר לא מאוד משכנע: אין שום הווה אמינא לחשוב שהמשפטים של פרשתנו לא נתנו מסיני! הרי אין הבדל בפסוקים: בפרשה הקודשמת ה' מדבר אל משה, וגם כאן ה' מדבר אל משה. לכאורה היה צריך שהכתוב יפרש לנו סיבה שיש לחשוב ש"ואלה" לא מיסיני. אלא היה מקום לחשוב שהדברים האלה אינם בשביל מי שעמד בהר סיני.

יש מדרש מפורסם:

כך עלה בדעתו של הקב"ה; לפני שנתן את התורה לעם ישראל, הוא הציע אותה לאומות העולם. כולם שאלו, מה כתוב באותה תורה שאתה מציע לנו? לבני עשו השיב ה' יתברך שכתוב בה "לא תרצח". לא מתאים לנו, השיבו, כי הברכה של יצחק לעשו (בראשית כ"ז) היתה וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, אצלנו לא שייך לחיות בלי להשתמש בחרב. לבני ישמעאל השיב שכתוב בתורה "לא תגנוב". זה לא מסתדר לנו, כי החיים במדבר מחייבים אותנו לאמץ לעצמנו נכסים שונים בלי להיות מוטרדים בענייני בעלות וזכויות קניין. לעמון ומואב השיב ה' שכתוב בתורה "לא תנאף". 

רוצים להבין למה אומות העולם לא רצו לקבל את התורה. נראה לי שאפשר להניח שגם הם חושבים שלרצוח, לגנוב או לנאוף הם דברים רעים, אבל העברות האלו הן שייכות לאופי של האומה שלהם, לכן לקבל את התורה, משמעותה להיכשל בעברות האלה, ולכן כדאי לא לקבל את המצוות מלעבור עליהן. יש דבר דומה אצל הנוצרים הראשים: בשבילם האדם הוא רע, ולכן כדאי לבטל את המצוות, מלהיכשל בהן.

גם אצלנו יש יצר הרע. לצערנו הרב, ישנם גם יהודים שנכשלים ב- « לא תרצח », « לא תגנוב » או « לא תנאף ». ונשאלת השאלה: איך זה שקבלנו את התורה, למרות שיש דרך להיכשל?

התשובה! יש לנו אפשרות לחזור בתשובה ולתקן את העברות: « כי תקנה עבד עברי... ». חז"ל שואלים: מאיפה היו להם עבדים במדבר? אלא גנבו, ולא היה להם מה לשלם והבית דין מכר אותם. זאת אומרת שמדובר על אדם שעבר על  « לא תגנוב », והתורה נותנת לו אפשרות לחזור בתשובה ולתקן את העבירה שלו, להיות נקי מכל חטא!

ולכן "אלה" הם אלה שקבלו את התורה וקימו אותה, "ואלה" – אלה שקבלו אותה ולא קיימו אותה. מה הראשונים מיסיני, אף אלה – שלא קיימו אותה – מסינ!

שבת שלום! 

דבר תורה לפרשת יתרו

בס"ד

דבר תורה לפרשת יתרו

מבוסס על זאב קרוב, "מה שתשיב הפרשה"

השבת נקרא בעז"ה את פרשת יתרו. בפרשה נקרא את עשרת הדברות. יש לשאול למה שמה של הפרשה לא מייצג את עיקרה. וגם אם שמות של הפרשיות אינן "משה מסני" בכל זאת הפרשה המספרת על יתרו נמצאת קודם מתן תורה ומהווה מין הקדמה למתן תורה.

יתרו בא לייעץ למשה איך להקים את מערכת המשפטית היהודית. ונובעת השאלה: למה משה זקוק לעיצה של יתרו כדי להקים את מערכת המשפטית היהודית? שאלה זאת עוד יותר מחוזקת בתמיה שיתרו בא מחוץ לעם ואינו מזרע האבות.

תמיה דומה גם קיימת בגמרא בקידושין: « עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו. ». הגמרא לא מצאה יהודי כדי להראות דוגמא של כיבוד אב ואם?

התשובה לשתי השאלות האלה חת היא: דרך ארץ קדמה לתורה. כדי להבין את זאת יש להבין מה היא דרך ארץ. דרך ארץ היא מושג הכולל כל העניינים הטבים שבאדם: חסד בין אדם לחברו, כיבוד אב ואם, הכרת הטוב, נימוסיות, וכו...

כל אדם מורכב משתי רמות: הרמה הארצית והאנושית: « עפר מן האדמה. » - כלומר הגוף והכשרונות הטבעיים - והקומה הרוחנית: « ויפח באפיו נשמת חיים. » - הצלם האלוקי שיש באדם. יש תפיסה האומרת שאחת הקומות האלה מנוגדת לשניה, שיש להתנהג רק לפי הוראותיה של התורה ולהתעלם מההרגשה הרגשות האנושיים. ולכן, הגמרא שלומדת על כיבוד אב והם דווקא מנכרי מתנגדת לתפיסה הזאת, כי ברור שנכרי מכבד את אביו ואמו משום מצווה מן התורה אלא משום הרגשה טבעית.

הרמב"ם כתוב בראש שמנה פרשים שנפש האדם חד הוא. הקומה הארצית החומרית לא נלחמת עם הקומה הרוחנית אלא אחת משלים את השניה. « ואנשי קודש תהיון לי. » כמו שנקרא בשבת הבאה. הקב"ה לא מורה לנו שנהיה מלאכים אלא בני אדם הפועלים בקדושה: הקומה השניה לא בא במקום הקומה הראשונה אלה מעל: התורה לא באה במקום דרך ארץ והרגשות הטבעיים אלא נבנת מעליהם, אבל בלעדם אינה התורה.

ולכן היה צורך להקדים פרשת יתרו למתן תורה: יתרו מכיר טובה להקב"ה באופן טבעי. הוא לא בא ללמד תורה לעם ישראל אלא בא ללמד אותנו איך לבנות את הקומה הראשונה כדי לקבל את התורה בשלמותה. וכן רצתה להסביר הגמרא: כדי לכבד את ההורים, את צריך בראש ובראשונה הרגשה טבעית כמו דמה בן נתינה.

ובכן השפת אמת מסביר למה דרך ארץ קדמה לתורה בקבלת התורה: « עבודת האדם לה' יתברך מתוך השכל והכרת האמת, שמכירין טובת הבורא יתברך על כל ברואיו וחסדיו המרובין. ואחר כך זוכים לצורה שהיא עבודה עליונה. »