יום שבת, 27 בנובמבר 2010

דבר תורה לפרשת וישב


בס"ד

דבר תורה לפרשת וישב

החל מפרשתנן עד סוף ספר בראשית, התורה עוסקת בבני יעקב. הקשר בין יוסף לאחריו מסובך ורוצים להבין מה תוכן המחלוקת בין יוסף לאחיו.

הברכה של יוסף בפרשת ויחי וגם בפרשת יזאת הברכה, היא הברכה הארוכה ביותר. « ברכות אביך גברו על ברכות הורי. », « תבואתה לראש יוסף, ולקדקד נזיר אחיו. ». יעקב נותן ליוסף יותר ממה שהוא קיבל. וכמו כן יוסף מתחלק לשני שבטים שנחשבים כשבט, יוסף הוא בן, אבל נחשב כאב. יעקב אבינו מכיר בכח של יוסף, ונותן לו כתונת פסים, בניגוד לאחיו שיש להם רק כתונת פס. יוסף מכיל הרבה גוונים, הוא דמות כללית.

יעקב אבינו קיבל שתי ברכות: ברכת אברהם, הברכה של עם ישראל, הברכה הגשמית, וגם קיבל הברכה הגשמית שהיתה מיועדת לעשו. הברכה הראשונה היא על המשך דרך אברהם בעולם, על יחודו של עם ישראל ותיקון העולם בתחום הרוחני, והשניה היא על תיקון העולם בתחום הגשמי, בתחום הלאומי, כלכלי וצבאי. גם החילוק הזה נמצא אצל שתי נשיו, רחל ולאה. רחל מהווה את העולם הגלוי הגשמי ולאה העולם הפנימי הרוחני והנסתר. יוסף, בנה של רחל, יורש את הכישרון של בניין העולם וסדר החיים. ולפי זה יוסף הוא שטנו של עשו, כי יש לו את כל הכשרונות שלו.

יעקב ידע את התכונות של יוסף ולכן מסר לו את החכמה, חכמת שם ועבר, שהיא בעצם החכמה האנושית הכללית המשותפת לגויים לנו. הם מלמדים כיצד לבנות עולם בדרך כשרה ומוסרית. לעומת זאת אחיו מתעסקים בבנין הרוחני של המציאות בבניין הירשאלי. המיוחד. משום כך, חכמת שם ועבר שייכת רק ליוסף, ולא לאחיו. יוסף מוכשר בסדר העולם, הוא מצליח בכל מעשי ידיו.

« והנה קמה אלומתי וגם ניצבה והנה תסובינה אלומותיכן ותשחוונה לאלומתי. » יוסף חושב שאחיו בטלנים, לא עוסקים בבניין העולם. אחיו חושבים: « ככמוכה כפרעה. »: עוד פרעה העוסק בחומר, אתה לא עוסק בבניין הרוחני של ישראל, למשול על החומר זה תפקיד הגויים לא התפקיד שלנו. כמו שהיה סינון אצל האבות, יצחק ולא ישמעאל המשיך הדרכו של אביו, יעקב ולא עשיו, הם חשבו שהוא היה הפסולת.  « המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. ». למלוך – מתוך הסכמה, יש לדון, למשול בנו באופן מוחלט, אין דבר! כל השאלה היא, מי ימשיך את דרך עם ישראל?

הסכסוך של כתונת פסים של יוסף אינו סכסוך על כתונות עם פסים או לא אלא על הנגוד בין הנפשות הנוטות לבנין תוכן החיים ולנפשות הנוטות לסידור החיים!

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

דבר תורה לפרשת וישלח


בס"ד


דבר תורה לפרשת וישלח

מבוסס על "מניטו" הרב יהודה אשכנזי זצ"ל


כתוב בפרשתנו:
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:  וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
אחרי יותר מעשרים שנה שהוא ברח מפני עשו אחיו, יעקב אבינו חוזר הביתה בא"י. יעקב חושש מהפגישה הזאת, ורוצה למצוא חן בעיני עשו. לכאורה להזכיר לו שהוא התעשר ונהנה מהברכה הגשמית שנתן לו יצחק אבינו הוא לא רעיון טוב, ועלול אפילו לעורר את חמת אחיו אחרי שהוא גנב לו את הברכת הגשמיות:
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים (וישתחו) וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
רש"י מסביר:
ויהי לי שור וחמור. אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ:
הסיבה של יעקוב היא להודיע לאחיו שהוא לא נהנה מהברכה של יצחק אבינו, צאן ועבדים אינם באים לא מן השמיים ולא מן הארץ אלא קיבל את הכל בזכות העבודה שלו. ולכן מפרש"י:
גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי''ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי''ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים:

רש"י מסביר לנו שיעקב היה רק גר זמני אצל לבן, הוא לא נעשה שר חשוב או דביר, עוד ראיה שהוא לא נהנה מהברכה של יצחק אבינו. הפרוש השני של רש"י להגיד שהוא שמר את המצוות. זה לימוד על התנהגותם של היהודים הגרים בחו"ל: להישאר יהודי ולא להתבולל, מי שמשתקע בחו"ל, עוזב את המצוות, ובכן את הקשר שלו לעם ישראל. לעומת זאת, מי ששומר את המצוות, זוכר את שייכותו לעם ישראל, ושהמקום האמיתי שלו אינו אלא בא"י לא יתבולל ויחזור ארצה. בתקופה הזאת שעם ישראל חוזר לארצו, הפסוקים האלה מאוד עכשבים: אנחנו לא חוזרים כגרים, אלא כעבריים. חוזרים לארץ ישראל, כי היא מקום נחלתנו, מקום שהנשמה היהודית יכולה להתבטא, למרות שהיינו גרים זמנים בחו"ל אלפיים שנה שמרנו על הקשר הזה. הזכות שלנו על א"י אינה בגלל השואה, אלא בזכות התורה והאבות שלנו.

ובא הבן איש חי להסביר: בזכות שיעקב שמר על התורה, על הזהות שלו, ולא נעשה כלבן – כתרבות של הגויים, הוא זכה להיקרא ישראל בדרך חזרה לא"י. הגמטריא של ישראל היא 541 שהוא הסכום של הגמטריות של יעקב – 182, משה – 345 ודוד 14. ז"א שישראל מקבל את זהותו השלמה רק כשהוא משלב את שלושה המימדים שהם עם ישראל כנגד יעקב אבינו, תורת ישראל כנגד משה רבנו וארץ ישראל כנגד דוד המלך.