בס"ד
דבר תורה לפרשת ניצבים-וילך
כתוב בפרשה: « ושבת עד ה' א-להיך, ושמעת בקולו... ». זה אחד מהמקורות של התורה על נושא התשובה.
ולכן, אני רוצה לדבר קצת על עניין התשובה. לפי הרמב"ם, כל מי שעובר על מצוות עשה או לא תעשה, בין בשוגג, בין במזיד, צריך לעשות תשובה. זה מעורר שאלה חשובה: למה אדם שעבר על עבירה בשוגג צריך לחזור בתשובה? הרי הוא לא התכוון לעשות את העבירה. הוא התעורר באמצע הלילה בשבת, לא היה מספיק ער, שכח שזה שבת והדליק את האור.
יש שתי תשובות לשאלה הזאת. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה:
« כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך ».
הווידוי החלק המרכזי של התשובה לפי הרמב"ם. יש שלושה לשונות של עבירה: חטא, עוון ופשע. כל אלה כנגד שלוש דרגות שנות בעבירה: חטא – כנגד עבירה בשוגג, עוון כנגד עבירה במזיד ופשע כנגד עבירה במרדות. ולכן יש לשאול למה בן אדם שעבר על עבירה בשוגג צריך להזכיר שהוא עווה ושהוא פשע, שהוא עבר את העבירה גם במזיד וגם מרדות?
הזהירות היא חלק חשוב בהתנהגות היהודית. במסילת ישרים של הרמח"ל זאת המידה הראשונה שעל האדם לרכוש, ובעצם חוסר הזהירות הוא העבירה העיקרית של אדם שעבר עבירה בשוגג. אילו אדם היה יודע שנחש ארסי נמצא על מתג המנורה, לעולם הוא לא היה מתקרב אליו גם באמצע הלילה, זאת אומרת שבחוסר הזזהירות שלו הוא לא נתן לשבת את החשיבות שלה. למה זה דומה? הרב סולובצ'יק מביא את המשל הבא: אדם מטייל בשפת הבור ונופל. הוא בעצם לא אשם שהוא נפל לתוך הבור אבל הוא אשם שהוא התקרב לשפת הבור ובזה שם את עצמו בסכנה. ולכן בחוסר הזהירות של האדם יש צד של זדון ואפילו של מרדות!
התשובה השנייה על השאלה שלנו קשורה לשני רכיבים שיש בשכר המצוות ובעונש העבירות. בהלכה יש מושג הנקרא הסכם יששכר וזבולון. הכוונה היא שבן אדם מפרנס תלמיד חכם על מנת שהוא לומד בשבילו ולכל אחד יש חלק בשכר מצוות לימוד התורה שהתלמיד חכם מקיים. יש מחלוקת גדולה האם הסכם כזה מועיל או לא. הרב האי גאון אומר שאין דבר כזה שבין אדם ילמד בשביל מישהו אחר, שהסכם כזה לא טופס, ורבינו ירוחם אומר שכן שייך לעשות הסכם כזה. ניתן ליישב את המחלקות, ולהסביר שישנם שני חלקים בשכר המצוות: השכר הגמולי, והשכר הסגולי. בהסכם יששכר וזבולון, גם הזה שפירנס את התלמיד חכם מקבל חלק – אפילו גדול – של השכר הגמולי שלו אבל בייחס לשכר הסגולי, רק התלמיד חכם שהתעמל בסוגיות שונות בתלמוד תורה שלו מקבל אותו. בעבירות זה אותור דבר: יש עונש "גמולי" ועונש "סגולי". דוגמא: מי שאכל מאכלות אסורות יקבל עונש שהוא עבר על מצווה מן התורה – זה העונש הגמולי, אבל גם יענש על זה שמאכלות אסורות מטמטמות את האדם, גורמות לא רע בנפשו. ולכן, כשבן אדם עובר על עברה בשוגג כנראה שאין עונש גמולי, כי הוא לא התכוון לעשות את העבירה, אבל העונש הסגולי יש, ולכן שייך לחזור בתשובה גם על עבירות שעברנו בשוגג על מנת לכפר את הנזק שהיא גרמה לנפש.
שבת שלום!
